היא הגיעה אליי למשרדי בפתח תקווה, לאחר שהתגרשה אחרי שנות נישואין ארוכות. אישה חרושת קמטים, קשת יום ועם זאת אנרגטית ונחושה. היא סיפרה כי היא גרושה שנתיים, יש לה שלושה ילדים בגילאי ה-40, שכבר מזמן לא מתגוררים בבית. היא הייתה נשואה לסוהר, אשר עבד במשמרות. חיי הנישואין סבבו סביב המשמרות של הבעל.
היא הגיעה אליי עייפה, טרוטת עיניים. לא מספיק ה"תיק" של החופש הגדול, היא צריכה לגדל ילדים במשמורת משותפת וגם לעבוד ולפרנס. סיפרה לי שהיא חיה את החלום. התאהבה בבת זוג, הן התחתנו והקימו עסק משותף – פוד טראק. בת הזוג שלה ילדה שני ילדים ואילו היא, הביאה לעולם ילד משלה – שתיהן ילדו מתרומת זרע אנונימית.
פגשתי אותם במשרדי, היא, אישה בתחילת שנות ה-40 לחייה. הוא, גבר בשנות ה-50 לחייו. הם מכירים כמה חודשים. נפגשו במכון הכושר. כל אחד מהם הוא כבר הורה לילדה מקשר קודם. האישה הביעה את כמיהתה בפניו לילד נוסף ואפילו אמרה כי תשמח שהילד יהיה ממנו. "ההצעה" החמיאה לו מאוד. האישה הייתה יפה, קצינה בקבע בצבא, בכושר. הוא כבר דמיין לעצמו איך זרעו מפאר את העולם.
