עמיצור אילן הוא כותב מחונן, שכתב בין השאר, את המחזה "הדיבוק מנווה שאנן", שהוצג כ-150 פעמים בתיאטרון זוית. אילן נולד בקיבוץ מזרע ב-1932 והתחנך במוסד החינוכי במשמר העמק. בצה"ל שירת כקצין מודיעין בחטיבת גולני ואף השתתף בקרב תל מוטילה. לאחר שחרורו הצטרף לבת זוגו ואשתו לעתיד שלומית ויחד איתה היה ממקימי קיבוץ להב ב-1952, שקם בדיוק לפני 70 שנה.
צפו בקליפ האירוע:
האירוע, שהתקיים בקיבוץ להב בחודש שעבר, היה פרי רעיונו של חבר הקיבוץ, משה תייר, שהשתעמם בימי הבידוד הארוכים בקורונה, עת נדרש לבידוד חברתי והחליט להפגיש את החברים באופן וירטואלי לביצוע של "אני בונה ביתי", שנכתב על ידי אילן והפך ברבות השנים לסוג של המנון חברים, שבוצע דרך קבע בחגי הקיבוץ. בתמימותו הוא חילק את השיר לחלקים וביקש מכל חבר לבצע שורה.
הכל התחיל ב-Youtube
החברים אכן עמדו במשימה ושלחו לו את מיטב הביצועים, אבל חיבור כל הביצועים הוליד קקופוניה אחת גדולה. תייר, שבעברו ריכז את המטע והפרדס בקיבוץ, גילה לחרדתו שחוץ מהסולמות בפרדס יש סולמות גם במוסיקה, ואי אפשר לחבר שורה בסולם אחד לשורה בסולם אחר. ולמרות הכל, בעזרה של חברים מוכשרים הצליחו כ-30 מחברי הקיבוץ לחבר קולות למעין שיר שלם שהועלה בסוג של חוסר מודעות ליוטיוב.
בינתיים סקרנותו של תייר קיבלה תאבון והוא שוטט בנבכי הארכיון הקיבוצי, בו גילה, להפתעתו, שירים רבים שכתב אילן ושהושרו ע"י חברי הקיבוץ בשנים הראשונות. הוא ביקש מעקיבא לב-רן ויואל שדך, מטובי המבצעים המקוריים של השירים, לעמוד מול מצלמה והוא תיעד את הביצועים לדורות הבאים.
עברו ימים ותייר נפגש עם טל, ביתו של עמיצור, באירועי ה-70 לקיבוץ להב וסיפר לה על שחזור השיר. היא הראתה את הסרטון לעמיצור. בתזמון מושלם, היא בדיוק חשבה, יחד עם אוריאל אחיה, על דרך לחגוג יום ההולדת ה-90 לעמיצור – והחיבור הוליד את הרעיון לערב השירה הנוסטלגי.
פנינו לאילן שכטמן, מוסיקאי מחונן, חבר קיבוץ צעיר, שהכיר חלק מהשירים מילדותו בקיבוץ. בעבודת נמלים ובעזרת הזיכרונות של בני משפחת אילן, יחד עם הקלטות וקטעי וידאו שצלחו את מבחן הזמן, הצליח אילן לשחזר ולעבד את המנגינות, השירים (וגם הזיופים…).
מחאה נוסטלגית
אילן גייס חבר'ה צעירים שמנגנים איתו בהרכבים קיבוציים ובנה הרכבי זמרים לביצוע השירים, חלקם ותיקים ששרו את השירים במקור לפני 60 שנה ויותר, וחלקם חבר'ה צעירים, שנחשפו לראשונה לשירים ולהומור המושחז ואפילו התאהבו בהם. למרות הקושי להפגיש את המבצעים, ולמרות שהחזרות התנהלו בהרכבים חלקיים, בקיבוץ להב גילו מהר מאוד שיש להם להיט ביד, עם ביצועים שייכנסו לפנתיאון המקומי.
בהקשר הזה ראוי לציין כי חלק משיריו של אילן, היו, באופן מסוים, סוג של שירי "מחאה", שנכתבו, בין היתר, על מנת להביע ביקורת, מרומזת וישירה, על המציאות הקיבוצית בכלל ועל קיבוץ להב בפרט, כמו בשורות האלה בשיר "קיבוץ בסימן שאלה":
שֶלָמָה אין מחליף למבשלת
ששולה ב' קיבלה שמלה מדוד;
שֶלָמָה לא נותנים ת'ג'יפ לנופש;
שלא בוצעה תוכנית ההשקעות.
או בשיר "סטאלין מת", בו כתב אילן על האמונה העיוורת בשמש העמים והצורך שלנו במנהיג שיסביר לנו מה צריך לחשוב, כפי שאפשר ללמוד מהשורות האלה:
ובלי לוחות הברית כל התורה נחנקת,
מהפכה במקום לבוא – היא מתרחקת,
במקום לחשוב, לשבור ת'ראש, לקרוא ספרים בלעז
… אוי, לו היה רב סטאלין חי – כמה פשוט היה אז.
למרות שהביעו לעיתים מסר נוקב, הם בוצעו בעטיפה נעימה של שירים יפים וקליטים, שמרביתם הולחנו ע"י חבר הקיבוץ יענקלה קנין.
11 שירים ולא מספיק
יום שישי, שעת ערב מוקדמת; עמיצור יושב במבואה של אולם המופעים מוקף בבני המשפחה. לאט לאט נכנסים חברי הקיבוץ הוותיקים, חיבוק, לחיצת ידיים, או תמונה משותפת, לא מסגירים את סערת הרגשות וההתרגשות מהפגישה ומהמופע.
המופע נפתח בביצוע של עופר דורון לשיר "אני בונה ביתי" ונסגר בביצוע משותף של כל הזמרים את אותו השיר שהפך להמנון. במהלך השיר דורון ירד מהבמה ושר לעמיצור בית חדש, שהוא עצמו כתב לכבוד יום הולדת זו. הזמרים שרים שיר מהרפרטואר העשיר שכתב עמיצור ואחריו טל בתו סיפרה מה שעמד מאחורי השיר ואת המשמעויות הנסתרות, וכך, לאט-לאט, השירים וההסברים יצקו דמות מרתקת של המשורר ושל הקיבוץ.
בסך הכל בוצעו בערב 11 שירים, לדאבונם של חלק מחברי קיבוץ להב, שהתלוננו שציפו וחיכו ליותר שירים ושאלו למה הם לא בוצעו. אבל הרי כידוע – לכל דבר יש גבול.
קיבוץ להב הוא קיבוץ ותיק הנמצא בצפון הנגב, 20 ק"מ צפונית-מזרחית לבאר שבע וסמוך לקיבוץ להבים. הקיבוץ משתייך לזרם הקיבוץ הארצי ולמועצה האזורית בני שמעון.