בעשור האחרון אנו עדים להאצת פיתוח הנדל"ן, התשתיות והאנרגיה במדינת ישראל. במקביל לניהול המלחמה שפרצה לפני יותר משנה, הממשלה המכהנת, וגם הממשלות שלפניה, נוקטות בפעולות מגוונות במטרה להגדיל את היצע הדירות ולחזק את התשתיות הלאומיות. עם זאת, חרף המאמצים המושקעים, נראה כי סוגיית הצדק החברתי נדחקת לשולי הדיון הציבורי והתכנוני. בעוד אנו מתקדמים בצעדי ענק לעבר פיתוח כלכלי, הפערים החברתיים ממשיכים להעמיק והצורך בשינוי גישה הופך דחוף מתמיד.
צמצום פערים חברתיים באמצעות תכנון
אחת הדרכים המרכזיות לצמצום פערים חברתיים היא באמצעות מדיניות תכנונית המכוונת לצדק חלוקתי. תכנון נכון של פרויקטי נדל"ן ותשתיות חייב להביא בחשבון את הצרכים המגוונים של האוכלוסיות השונות. במקום להתמקד אך ורק בשיקולי רווחיות כלכלית, יש לשים דגש על השפעה חברתית ארוכת טווח.
נכון להיום, ועדות התכנון נוטות להעדיף יזמים גדולים ופרויקטים המבטיחים תשואה כלכלית גבוהה, אך מתעלמות מהפוטנציאל לשפר את איכות חייהם של תושבי שכונות מוחלשות. דוגמה לכך היא פרויקטי ההתחדשות העירונית, אשר נועדו במקור לחזק שכונות חלשות, אך לעיתים קרובות מתמקדים ברווחי היזמים ולא בתושבים עצמם.
חלוקת זכויות בנייה ככלי לצדק חברתי
חלוקה צודקת של זכויות בנייה יכולה לשמש ככלי משמעותי לצמצום פערים חברתיים. על ועדות התכנון להעניק עדיפות לחלוקת זכויות בשכונות בעלות מדד חברתי-כלכלי נמוך ובכך לעודד יזמים לפתח אזורים אלה. מתן זכויות בנייה עודפות באזורים אלו לא רק שיגדיל את היצע הדיור, אלא גם יוביל לשיפור התשתיות המקומיות, יעלה את ערך הנכסים ויסייע לחיזוק המרקם החברתי.
כיום, השיקול המרכזי בחלוקת זכויות בנייה הוא בעיקר כדאיות כלכלית. גישה זו מובילה להגדלת הפערים בין מרכז לפריפריה ולהעמקת תחושת הקיפוח בקרב אוכלוסיות מוחלשות. יש לשנות את הגישה ולהגדיר קריטריונים ברורים לחלוקת זכויות בנייה המשלבים שיקולים חברתיים. כך ניתן יהיה להבטיח צמיחה שוויונית ויצירת הזדמנויות לכלל האזרחים ולא רק לאלו המתגוררים באזורים המבוססים.
שדרוג התשתיות בפריפריה
אחד האתגרים המרכזיים של הממשלה הוא שדרוג תשתיות התחבורה בפריפריה. כאשר נגישות תחבורתית היא מוגבלת, תושבי הפריפריה מוצאים את עצמם מתמודדים עם קשיים יומיומיים בהגעה למרכזי התעסוקה בערים הגדולות. מצב זה מוביל לכך שחלקם נאלצים לעבור לערים הגדולות, מה שמחריף את יוקר המחיה ומצמצם את האפשרויות הכלכליות של תושבי הפריפריה.
במקום לנסות למשוך אוכלוסיות לפריפריה באמצעות תמריצים כלכליים בלבד, על המדינה להשקיע בפיתוח תשתיות תחבורה מתקדמות, אשר יקלו על תושבי הפריפריה להגיע לערים הגדולות בקלות ובמהירות. צעדים מסוג זה לא רק שיחזקו את הכלכלה המקומית, אלא גם יובילו להפחתת הלחץ על שוק הדיור במרכז.
מכרזים ציבוריים: לא רק לגופים גדולים
חלוקת המשאבים הציבוריים באמצעות מכרזים חייבת להתבצע באופן שוויוני וצודק. כיום, מכרזים רבים נגישים בעיקר לחברות גדולות ובעלות אמצעים, בעוד שזכיינים קטנים נותרו מחוץ למשחק. יש לייצר מנגנון המאפשר גם לשחקנים קטנים להשתתף במכרזים, ובכך לעודד תחרות הוגנת ולהוזיל את העלויות לציבור הרחב. במיוחד בתחום התשתיות והמים, פתיחת המכרזים לזכיינים קטנים יכולה להוביל לשיפור השירות ולהגברת האמון הציבורי במערכת. בכך, המדינה תוכל להקטין את הפערים החברתיים-כלכליים ולמנוע מצב בו רק קבוצות לחץ מאורגנות היטב נהנות ממשאבי הציבור.
צדק חלוקתי כערך יסוד
על מנת להביא לשינוי מהותי, יש לעגן את עקרון הצדק החלוקתי כערך יסוד בתהליכי קבלת ההחלטות של המדינה. מימוש עקרון זה יבטיח כי תהליכי התכנון יתחשבו לא רק בשיקולים כלכליים, אלא גם בהשלכות החברתיות ארוכות הטווח.
יש לזכור כי המדינה אינה רק גוף מנהלי המנהל משאבים, אלא גוף האמון על שמירה על זכויות האזרחים וקידום שוויון הזדמנויות. מימוש ערכי הצדק החלוקתי יגשים את עקרונות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ויבטיח הגנה על אוכלוסיות מוחלשות תוך צמצום הפערים החברתיים.
בישראל של 2025, לצדק חלוקתי יש חשיבות מכרעת לא רק בשדה החברתי, אלא גם בתחום הכלכלי. כאשר מדיניות התכנון אינה מתחשבת בערך זה, נוצר מצב שבו פרויקטים גדולים משרתים בעיקר את השכבות המבוססות, בעוד אזורים מוחלשים נזנחים ונמנעת מהם האפשרות להתפתח.
תפקידם של בתי המשפט
לצד פעולתה של הממשלה, יש חשיבות רבה גם למערכת המשפטית. בתי המשפט נדרשים לשקול שיקולים חברתיים במסגרת החלטותיהם בנושאי תכנון ובנייה, כפי שנעשה בפסק-דין “הקשת המזרחית”. בפסק-דין זה נקבע כי על רשויות התכנון להתחשב בצדק חלוקתי ולמנוע מצב בו ההחלטות מיטיבות עם קבוצות חזקות בלבד.
התערבותם של בתי המשפט בהבטחת שיקולים חברתיים בתכנון ובנייה יכולה להוות כוח מניע לשינוי המדיניות הקיימת. על מערכת המשפט להמשיך ולעמוד על המשמר, לוודא כי החלטות המתקבלות על-ידי הרשויות אינן מתעלמות מהצורך בצדק חברתי.
קריאה לשינוי גישה
הגיע הזמן לשנות את גישת התכנון במדינת ישראל. על הממשלה לשים את הצדק החברתי בראש סדר העדיפויות, ולהבטיח כי כל פרויקט תכנוני יביא בחשבון את הצרכים של כלל האוכלוסיות. שילוב שיקולים חברתיים בתהליכי התכנון לא רק שישפר את איכות החיים של אזרחי המדינה, אלא גם יחזק את הסולידריות החברתית ויתרום ליצירת חברה צודקת ושוויונית יותר.
בתקווה שהדברים יקבלו יישום במציאות ושמדיניות התכנון בישראל תאמץ גישה הרואה בצדק חברתי מרכיב מהותי ולא שולי. רק אז אפשר יהיה לחולל שינוי אמיתי שיביא לשיפור חיי האזרחים ולצמצום הפערים הכלכליים והחברתיים. אם הממשלה תבחר לפעול ברוח זו, ייתכן שב-2035 לא נצטרך עוד לכתוב מאמרים הקוראים לתיקון עוולות חברתיות, אלא כאלה המסכמים את ההצלחות שהושגו בדרך לשוויון הזדמנויות לכולם.
