אחרי ההפסד החמישי ברציפות, הערב לקרית שמונה (1:2) וההתקרבות המסוכנת לקו האדום, יש חשש ממשי בקרב האוהדים ששוב נרד ליגה – בפעם הרביעית מאז 2012. אחרי שזכינו לפני שנה בגביע, ידענו שלקחת תואר כזה אחרי 72 שנה, אמורה להיות נקודת מפנה לעתיד המועדון. הייתה פה הזדמנות חד פעמית להחזיר את המועדון לקידמת הכדורגל הישראלי אחרי דשדוש בתחתית ונדנדה בין הליגה השנייה לראשונה במשך כעשור.
ציפינו שהמועדון, אחרי תצוגת עידוד של 7,000 אוהדים בגמר הגביע, וההבטחה של אבי לוזון למלא את היציע המערבי, יפעל לחזק את הקשר בינו לבין האוהדים. בעיקר בקרב הדור הצעיר, ובייחוד בקרב הדור שכבר איבד תקווה ולא הגיע לראות את הקבוצה. ציפינו לראות קמפיינים בעיתונות ובבתי הספר, להגברת חידוש המנויים לקראת העונה, הוצאת מרצ׳נדייז (חולצות+צעיפים) וכו' – אבל לצערינו זה לא קרה.
צפו בהבטחה של אבי לוזון למלא את היציע המערבי (מתוך טיקטוק פתח תקווה NEWS)
לא ראיתי או הרגשתי איזשהן פעולות יוצאות דופן להחזיר כמה שיותר אוהדים ליציעים. אני גם לא מצפה לפיתרון קסמים ושלכל משחק יגיעו 2000 איש קבוע. זה תהליך שלוקח זמן, אבל פריצת הדרך והמומנטום הייתה צריכה לקרות השנה. המועדון היה חייב לרכב על זכיית הגביע ועל ה״מסע״ באירופה – כדי להגביר את כמות האוהדים.
למה זה לא קרה? אני לא יכול להיכנס לראש של אבי, אבל כן יכול להסתכל על העובדות בשטח. מכבי פתח תקווה הפכה מהקבוצה השמחה של הליגה, למוצר לא אטרקטיבי – והיציעים ריקים. להערכתי למשחק החשוב ביום שבת עוד שבועיים נגד הפועל חדרה לא יגיעו יותר מ-150 צופים – וזה עצוב.
בנוסף, ציפינו לשדרוג מקצועי של הקבוצה. כשאתה מבטיח מקום במוקדמות הליגה האירופית ואחרי שהכנסת כסף לקופת המועדון מסכומי הגביע (שלא לדבר על מכירת שחקנים בשנים האחרונות בסכומים דימיוניים), ציפינו להבאת רכש ברמה גבוהה כדי שישדרג את הקבוצה, שייתן לנו להתחרות באירופה וכבוד ובטח ייתן לנו להתמודד על מקום ראוי בפלייאוף העליון בליגת העל – אבל לצערינו, זה לא קרה.
בגזרת המאמן נעשתה טעות מההתחלה. נכון, אי אפשר היה לשלוט על ה״מחטף״ שעשתה הפועל באר שבע, שחטפה לנו את רן קוז׳וך, שעכשיו מצעיד אותה לאליפות. נכון, היה קשה לקבל את המכה הזאת – אבל זו דרכו של עולם. ציפינו מלוזון להביא מחליף יותר ראוי מדן רומן, שהוא אולי איש כדורגל מצויין אבל מאמן חסר ניסיון – בטח לא כמאמן ראשי בליגת העל.
הפכנו להיות קבוצה שמקדשת מכירת שחקנים צעירים למרבה המחיר, שחקנים לא רוצים להביא את המועדון לגבהים חדשים, הם כן רוצים לתת עונה שתיים טובות ולברוח מכאן לאירופה, זו המנטרה. צריך להוקיר תודה ולברך את האוהדים שמגיעים למשחקי הבית ולכל משחקי החוץ. הם הגרעין שעוד מחזיק את הקבוצה חיה.
הם אלו שצריכים לקבל תשובות, על למה אין קמפיינים שיווקים, למה אין מסיבת עיתונאים בתחילת עונה בה מוצגות מטרות הקבוצה העונה (פלייאוף עליון, חצי גמר גביע המדינה, זכייה בגביע הטוטו) למה מזלזלים ברכש ובמאמנים שמגיעים לכאן ומתחלפים כל סיבוב. כשכל זה קורה כבר למעלה מעשור ואין תגובה של אבי לוזון לשינוי המצב, זה אומר דרשני. במצב הקיים רק מחאה אמיתית תביא לשינוי
