הורים רבים מוצאים את עצמם עומדים מול אתגרים עצומים בגידול ילדיהם, אך כשהילד מתקשה להתמודד עם קשיים רגשיים והתנהגותיים ונמצא בסכנת חיים, האתגר הופך למורכב במיוחד. מיכל, אמא של יעל (שמות בדויים), מספרת על הדרך הארוכה שעברו עם המשפחה עד שהגיעו להבנה שלפנות לפנימיית "בני ארזים" היא הצעד הנכון. הפנימייה, המתמחה בטיפול בילדים ונוער עם הפרעות נפשיות והתנהגותיות קשות, שינתה את חייה של יעל ובמקביל גם את חייה של המשפחה כולה. יש כאן סיפור של אמון, תמיכה ותהליך של שינוי תוך הבנה של הצרכים הייחודיים של כל ילד וילדה.
ביקשנו ממיכל לספר על יעל: "היא בת 15.5, בכיתה י', נמצאת כבר שנתיים ב"בני ארזים". היא עברה משבר בגיל 10 כשחבר קרוב מאוד שלה מבית הספר מת בפתאומיות. משהו מאוד מאוד נדיר, הוא לא קם בבוקר. היה לה קשה מאוד להתמודד. הייתה ירידה ביכולות החברתיות שלה, כל מיני התנהגויות חצופות כלפי המורים. לפני כן היא הייתה ילדה מקובלת מאוד, חרוצה, המורים אהבו אותה, היא בלטה מאוד לטובה ואז פשוט התרסקה".
איך זה בא לידי ביטוי?
"היו התנהגויות שונות מהרגיל. היא לא הסתדרה בבית הספר ולא הייתה מסוגלת ללמוד. לא הצליחה לשבת בכיתה. לא הייתה תמיכה בבית הספר והיא לא שיתפה פעולה. היא לא רצתה, ניסיתי כל מיני דברים. היא עברה לבית ספר יסודי אחר. גם שם היה קשה מאוד. הילדים לא כל כך קיבלו אותה, היא הייתה חדשה וכולם היו ביחד כבר מכיתה א'. המצב שלה החמיר".
ומה קרה אז?
"למזלנו היה צוות טוב בבית הספר החדש ובשיחות עם פסיכולוג בית הספר היא אמרה שהיא רוצה לעבור לפנימייה. הוחלט להעביר אותה לפנימייה פוסט-אשפוזית. בפנימייה היא נחשפה לכל מיני התנהגויות למשל ילדים שפגעו בעצמם, ילדים שמעשנים, ילדים שחתכו את עצמם ביד. היא לא הכירה את ההתנהגויות האלה והיא נורא רצתה למצוא חן. זה לא היה טוב לה והיא התאשפזה אחרי שהיא ניסתה לפגוע בעצמה. היא חתכה את עצמה והגיעה לבית חולים פסיכיאטרי. היו מספר אפיזודות כאלה ובפעם האחרונה היא כבר בלעה כל מיני חפצים והגיעה למצב שהיא בלעה כדורים והגיעה לטיפול נמרץ. המצב שלה החמיר מאוד באשפוז והם לא ידעו להתמודד".
מה הם עשו?
"רוב הזמן יעל הייתה קשורה למיטה תחת השגחה צמודה. השמירה לא עזרה. היא הייתה ממשיכה לבלוע דברים והמצב שלה החמיר מאוד. הם לא ידעו איך להתמודד, ממש לא ידעו איך להתמודד והמצב רק החמיר שם. אנחנו היינו שם כל הזמן כדי לתמוך בה ובכל פעם שבעלה משהו היינו רצים לבית החולים להיות איתה, היה קשה מאוד".
"בסופו של דבר הפתרון שהציעו לנו היה "בני ארזים". להיכנס לשם באופן מיידי. התפנה מקום וברגע שהיא עברה לשם היא הפסיקה לפגוע בעצמה. הם פשוט, בדרך שלהם, הציבו גבולות מאוד מאוד ברורים. הבנתי שבעצם הם עובדים על טיפול של בניית הגבולות מחדש. יש סדר יום, היא יודעת שאין דבר כזה לפגוע בעצמה. אם היא תפגע בעצמה היא תפסיד בית ספר, היא לא תוכל ללכת ללמוד, היא תפסיד חברים והיא תצטרך לשבת בצד ולהסתכל".
את יכולה להסביר מה עובד ב"בני ארזים" שלא מצליח במקומות אחרים?
"זה פשוט עזר. אני לא יודעת מה הם עשו. הייתה תקופה שהיא שוב חזרה לנסות לבלוע דברים, אז היא ראתה שזה לא משתלם לה והפסיקה לעשות את זה. אין דבר כזה אלימות ב"בני ארזים", אין פגיעות עצמיות. ברגע שילדים מגיעים לשם הם מפסיקים. אין אפשרות כזאת וזה גבול מאוד מאוד ברור שעובד גם בבית אחר כך. בערך שנה וחצי היא לא פוגעת בעצמה בכלל. היא אומרת שגם אין לה רצון לעשות את זה. זה בכלל לא בלקסיקון".
מה סדר היום שלה?
"הם לומדים ומעסיקים אותם כל הזמן. יעל עסוקה בפעילות חברתית וחוגים. הם לומדים עד ארבע ובארבע הם חוזרים לפנימייה. עצם זה שהם עסוקים בדברים האלה, בחוגים, בלימודים, בפעילויות חברתיות. הדרך הזאת זה כמו עמוד שדרה. זה החזיר אותה לתלם והיא התחילה ללמוד וחזרה להיות התלמידה המצטיינת שהייתה ביסודי".
כשמיכל מדברת על הדרך שעוברת יעל ב"בני ארזים" היא לא מסתירה את התרגשותה. "יעל תמיד הייתה ילדה אינטלגנטית", מספרת האם. "היא לומדת וניגשת לבגרות. היא אפילו הגיעה למצב שהיא התחילה ללכת לתנועת נוער השנה, ל"כנפיים של קרמבו". היא הייתה מבודדת וממש ניסתה בכל דרך לייצר לה את החברויות ולא הצליחה", אומרת מיכל. "היום יש לה חברות מ"בני ארזים" והיא נפגשת איתן גם בסופי שבוע".
תוך כמה זמן ראית את השינוי?
"תוך מספר חודשים. בהתחלה מתמקדים בללמד את החוקים החדשים ורואים אם היא ממשיכה לפגוע בעצמה. הכל היה בהדרגה. באנו לבקר ואחר כך יצאנו איתה החוצה לשבת ולטייל בכל מיני מקומות. ב"בני ארזים" מלמדים להיות עצמאיים. זה משהו נורא חשוב. הם מבשלים, הם מנקים את החדרים, יש להם תורנות ניקיון, הם מכינים סנדוויץ' בבוקר. חשוב ללמד את הילדים איך להתנהל בחיים האמיתיים ולהיות עצמאיים. גם בבית יש לה תפקידים והיא משתתפת. זה לא היה לפני כן, היא הייתה די מפונקת אז גם זה השתפר".
עוד שינוי חשוב קשור בביטחון העצמי: "יעל הייתה נמנעת מקשר עין והייתה הולכת עם ראש מושפל למטה. היא הזדקפה, צברה ביטחון ונבחרה לנציגות הכיתה וניגשת לייצג את הבית הספר במועצת תלמידים. זה הישג מדהים. רואים שיפור בכל המישורים. בכל יום אני אומרת תודה שהיא לא פוגעת בעצמה, זה הדבר הכי חשוב".
"קורים שם ניסים"
למיכל היה חשוב לדבר גם על ד"ר שולמית בלנק, מייסדת "בני ארזים": "ד"ר בלנק מסייעת להורים לבנות מחדש את הסמכות ההורית וללמוד יכולת שימת גבולות. הילדים זקוקים לגבולות וגם ההורים צריכים ללמוד איך לעשות זאת. הגבולות החיצוניים שומרים על הילדים ומצילים אותם. כך נבנים גבולות פנימיים בריאים ומיטיבים. הכל ברור ומסודר בדרך שהיא מלמדת אותנו. זה לא תמיד פשוט. לפעמים אני לא מבינה למה היא מתנהלת בצורה מסוימת. זה לא קל אבל זה מציל אותם. אני יודעת שזה עובד וזה מציל את הילדה אז אני משתפת פעולה. הכל מכוונות טובות. במקום שאף אחד לא מצליח – היא מצליחה".
מה מספרים הורים אחרים?
"יש ישיבות בהן פוגשים הורים אחרים. אני שומעת סיפורים ואני מתרגשת. קורים שם ניסים. אני לומדת להכיר את ד"ר בלנק כל פעם מחדש".
את יכולה לשלוח מסר להורים שנמצאים בסיטואציה דומה?
"ילדים שמגיעים למצבים כאלה, זה פשוט מציל אותם. כמעט איבדתי את הילדה שלי, היא יכלה למות. במקרה, היה נס שהצילו אותה. בית החולים בו הייתה החמיר את המצב, הפנימייה הקודמת לא התאימה לה. "בני ארזים" נותנים תקווה מאוד מאוד גדולה וזה פשוט נס. זה לא מובן מאליו בכלל. אם ההורים איבדו שליטה והילד פוגע בו או באחרים, זו חובה להציל את הילד ואת ההורים. לבנות מחדש מערכת יחסים בריאה וחיים טובים".
איך את רואה את העתיד של יעל אחרי סיום הלימודים?
"הרצון שהיא תחזור הביתה כמובן ברגע שהצוות ימליץ על זה. אני מאמינה שהיא תרצה ללכת לצבא. להתנדב אם לא יקבלו אותה. היא ילדה מאוד אינטליגנטית. שאלתי אותה והיא אמרה שהיא רוצה לעזור לבני נוער אחרים. היא דיברה על זה שהיא רוצה להיות עובדת סוציאלית או מדריכה ולעזור לבני נוער אחרים שקשה להם. זה מאוד מרגש. מה אני צריכה יותר מזה? הלוואי".
ההצלחה של יעל, גם בעיניה של מיכל, היא לא רק תוצאה של הטיפול, אלא גם של המקום המכיל שמציע "בני ארזים". בזכות היכולות של הצוות, התמיכה הרגשית והגישה הנכונה, יעל מצאה את הדרך שלה. "זו פשוט הצלה", מסכמת מיכל.
